ב 4 בבוקר היא נרדמה, הוא כיסה אותה והלך לישון. לאחר כשעתים היא התעוררה לקח לה זמן להבין איפה היא נמצאת, היא ניגשה למיטתו והסתכלה עליו הוא נראה לה כול כך שלו היא העבירה את אצבעה על שלושת הקמטוטים במצחו בעדינות רבה. ואחר כך על שפתיו הבשרניות. הוא התחיל להתעורר. הוא פקח את עיניו ורצה לשאול אותה מה היא עושה, אבל קפא. הוא היה מרוצה מהתעוזה ונהנה מהמגע. היא הסירה מעליו את הגופייה הלבנה וחשפה גוף חזק וכמעט ללא שיער על החזה.
זה סיפור שחוזר על עצמו כמעט כול בוקר בחיים השניים שלה.
ההליכה השקטה לבריכה של הקיבוץ אחרי שיצא בעלה אל עבודתו, בבית החרושת לצמיגים. המעבר בשדרת עצי השיטה עם פריחתם הלבנה ותרמיליהם הנפולים. הכניסה לחצר האחורית של בריכת הקיבוץ, המוזנחת עם השער הכחול החורק. הסרת שמלת המגבת והכניסה למים, למרות שמתחיל לטפטף בחוץ. היא תבחר להיכנס למים.
ואז מתחילה הצעדה – הליכה איטית בתוך המים הקרים החל מגובה הברכיים ולאט למותניה, לשדיה, לצווארה ואז נשימה גדולה אולי נשימה אחרונה והכנסת כול ראשה אל מתחת למים.
רק שם מתחת לפני המים, היא מרשה לעצמה לנדוד לחייה הראשונים, לנעורים שלה, למדינה הקרה, לאהוב ליבה ולבן שלה. ושם מתחת למים שחושיה אינם חדים, ליבה נבקע והיא צועקת ואין שומע ואין יודע את אשר על ליבה..
היא נזכרת בתווי פניו, בשערו המאפיר ובמצחו הגבוה. היא פוקחת עיניה אל המים הדלוחים של בריכת השחייה ודמותו אל מול עיניה והיא מושיטה יד וכובד המים בידיה מדמה את רכות עורו.
נשימה נוספת ארוכה והיא נודדת אחורה, שלושים שנה אחורה לבית הקפה ברחוב 125 פינת 10 אבניו בניו יורק, שם התחילה לעבוד כשהגיעה לארה"ב אחרי הצבא. ליום שהוא נכנס לקפה. היום הוא היה צריך להיות בן שמונים וחמש . מעולם היא לא ראתה גבר כול כך מטופח ומריח כול כך טוב. הדיף ממנו ריח של הצלחה וריח של ניסיון. היא נזכרת בחודשים הארוכים שהיא הגישה לו אספרסו עד שהבחין בה.
היא יוצאת מהמים.
רק השהייה מתחת למים פותחת עבודה צוהר לחיים הראשונים שקברה בעמל רב.
היא נזכרת בפעם הראשונה שהם שכבו, בחורה בת עשרים מקיבוץ בדרום, חסרת ניסיון, וצלם אופנה מפורסם מניו יורק. זה קרה בדירתו במגדל הדירות המשקיף לסנטרל פארק, דירה קטנה ומוקפדת הכוללת חדר שינה, סלון , מטבחון וטלסקופ. הוא הזמין אותה לשם ביום חורף, הקפה נסגר מוקדם עקב הסערה שתחוללה בחוץ. היא כול כך חיכתה שזה יקרה.
כבר שעלו במעלית אל הקומה ה- 21 ליבה פעם, מהתרגשות.
היא הייתה רטובה מהגשם שירד בחוץ עם מדי העבודה מבית הקפה והוא היה עם מעיל שחור ארוך שהגן עליו מהגשם.
היא בחרה להישאר בבגדים הרטובים למרות שהוא הציע לה בגדים, הוא ניגש למטבח להכין להם לשתות וחזר עם שוקו. היא שמחה על הבחירה שלו למרות שבליבה חששה שהוא לא רואה בה אישה. הוא חשק בה יותר משידעה.
באותו הערב הם שוחחו על הכול הוא סיפר לה על אשתו הראשונה והשנייה ועל העובדה שהוא בחר שלא להביא ילדים לעולם, הוא סיפר לה על תצוגות האופנה הרבות שהוא צילם והיא לגמה את חייו העשירים עם כול לגימה מהשוקו. בשצף דבריו הוא פנה אליה ושאל אם אפשר לצלם אותה. הוא לקח את המצלמה המשוכללת שלו וכיוון מספר דקות את העדה והפלאש ואז צילם את פניה הפשוטות מלאות הנמשים. ואמר לה צלמתי הרבה נשים יפות בחיי. עכשיו אני מבין עד כמה פשוט זה יפה.
היא ספרה לו קצת על שירותה הצבאי אבל לא הרחיבה חייה נראו לה משעממים, היא עוד תספר לו בלילות שיבואו על כול עברה, אבל לא הלילה.
ב 4 בבוקר היא נרדמה, הוא כיסה אותה והלך לישון. לאחר כשעתים היא התעוררה לקח לה זמן להבין איפה היא נמצאת, היא ניגשה למיטתו והסתכלה עליו הוא נראה לה כול כך שלו היא העבירה את אצבעה על שלושת הקמטוטים במצחו בעדינות רבה. ואחר כך על שפתיו הבשרניות. הוא התחיל להתעורר. הוא פקח את עיניו ורצה לשאול אותה מה היא עושה, אבל קפא. הוא היה מרוצה מהתעוזה ונהנה מהמגע. היא הסירה מעליו את הגופייה הלבנה וחשפה גוף חזק וכמעט ללא שיער על החזה.
היא העבירה את אצבעותיה על פטמותיו ונשקה לו נשיקות קטנות. הוא כבר היה מוכן ודרוך אליה. היא המשיכה ללטוף עד שלא יכלה לשאת את הצפייה, חוסר התגובה שלו עורר בה יצר שלא ניתן לעכבו.
היא הסירה את תחתוניה הלבנים, וטיפסה מעליו. היא הרגישה את חומו בתוכה ואת איברו המתוח. היא הרגישה בטוחה ואהובה מבלי שאמר דבר. היא לא חשבה על מה יהיה. היא אהבה אותו הרגע וזה מה שהיה חשוב. הוא הסתכל אליה שפקחה עיניה מזיעה ומסופקת ואמר לה חשקתי בך כפי שמעולם לא חשקתי בדבר.
היא לובשת את שמלת המגבת ויוצאת משער הברזל אל שביל עצי השיטה המכחילה, היא נפרדת שוב מהחיים הראשונים שהיו וחוזרת אל ביתה, אל בעלה, אל יגונה, אל החיים השניים שלה.
ההליכה השקטה לבריכה של הקיבוץ אחרי שיצא בעלה אל עבודתו, בבית החרושת לצמיגים. המעבר בשדרת עצי השיטה עם פריחתם הלבנה ותרמיליהם הנפולים. הכניסה לחצר האחורית של בריכת הקיבוץ, המוזנחת עם השער הכחול החורק. הסרת שמלת המגבת והכניסה למים, למרות שמתחיל לטפטף בחוץ. היא תבחר להיכנס למים.
ואז מתחילה הצעדה – הליכה איטית בתוך המים הקרים החל מגובה הברכיים ולאט למותניה, לשדיה, לצווארה ואז נשימה גדולה אולי נשימה אחרונה והכנסת כול ראשה אל מתחת למים.
רק שם מתחת לפני המים, היא מרשה לעצמה לנדוד לחייה הראשונים, לנעורים שלה, למדינה הקרה, לאהוב ליבה ולבן שלה. ושם מתחת למים שחושיה אינם חדים, ליבה נבקע והיא צועקת ואין שומע ואין יודע את אשר על ליבה..
היא נזכרת בתווי פניו, בשערו המאפיר ובמצחו הגבוה. היא פוקחת עיניה אל המים הדלוחים של בריכת השחייה ודמותו אל מול עיניה והיא מושיטה יד וכובד המים בידיה מדמה את רכות עורו.
נשימה נוספת ארוכה והיא נודדת אחורה, שלושים שנה אחורה לבית הקפה ברחוב 125 פינת 10 אבניו בניו יורק, שם התחילה לעבוד כשהגיעה לארה"ב אחרי הצבא. ליום שהוא נכנס לקפה. היום הוא היה צריך להיות בן שמונים וחמש . מעולם היא לא ראתה גבר כול כך מטופח ומריח כול כך טוב. הדיף ממנו ריח של הצלחה וריח של ניסיון. היא נזכרת בחודשים הארוכים שהיא הגישה לו אספרסו עד שהבחין בה.
היא יוצאת מהמים.
רק השהייה מתחת למים פותחת עבודה צוהר לחיים הראשונים שקברה בעמל רב.
היא נזכרת בפעם הראשונה שהם שכבו, בחורה בת עשרים מקיבוץ בדרום, חסרת ניסיון, וצלם אופנה מפורסם מניו יורק. זה קרה בדירתו במגדל הדירות המשקיף לסנטרל פארק, דירה קטנה ומוקפדת הכוללת חדר שינה, סלון , מטבחון וטלסקופ. הוא הזמין אותה לשם ביום חורף, הקפה נסגר מוקדם עקב הסערה שתחוללה בחוץ. היא כול כך חיכתה שזה יקרה.
כבר שעלו במעלית אל הקומה ה- 21 ליבה פעם, מהתרגשות.
היא הייתה רטובה מהגשם שירד בחוץ עם מדי העבודה מבית הקפה והוא היה עם מעיל שחור ארוך שהגן עליו מהגשם.
היא בחרה להישאר בבגדים הרטובים למרות שהוא הציע לה בגדים, הוא ניגש למטבח להכין להם לשתות וחזר עם שוקו. היא שמחה על הבחירה שלו למרות שבליבה חששה שהוא לא רואה בה אישה. הוא חשק בה יותר משידעה.
באותו הערב הם שוחחו על הכול הוא סיפר לה על אשתו הראשונה והשנייה ועל העובדה שהוא בחר שלא להביא ילדים לעולם, הוא סיפר לה על תצוגות האופנה הרבות שהוא צילם והיא לגמה את חייו העשירים עם כול לגימה מהשוקו. בשצף דבריו הוא פנה אליה ושאל אם אפשר לצלם אותה. הוא לקח את המצלמה המשוכללת שלו וכיוון מספר דקות את העדה והפלאש ואז צילם את פניה הפשוטות מלאות הנמשים. ואמר לה צלמתי הרבה נשים יפות בחיי. עכשיו אני מבין עד כמה פשוט זה יפה.
היא ספרה לו קצת על שירותה הצבאי אבל לא הרחיבה חייה נראו לה משעממים, היא עוד תספר לו בלילות שיבואו על כול עברה, אבל לא הלילה.
ב 4 בבוקר היא נרדמה, הוא כיסה אותה והלך לישון. לאחר כשעתים היא התעוררה לקח לה זמן להבין איפה היא נמצאת, היא ניגשה למיטתו והסתכלה עליו הוא נראה לה כול כך שלו היא העבירה את אצבעה על שלושת הקמטוטים במצחו בעדינות רבה. ואחר כך על שפתיו הבשרניות. הוא התחיל להתעורר. הוא פקח את עיניו ורצה לשאול אותה מה היא עושה, אבל קפא. הוא היה מרוצה מהתעוזה ונהנה מהמגע. היא הסירה מעליו את הגופייה הלבנה וחשפה גוף חזק וכמעט ללא שיער על החזה.
היא העבירה את אצבעותיה על פטמותיו ונשקה לו נשיקות קטנות. הוא כבר היה מוכן ודרוך אליה. היא המשיכה ללטוף עד שלא יכלה לשאת את הצפייה, חוסר התגובה שלו עורר בה יצר שלא ניתן לעכבו.
היא הסירה את תחתוניה הלבנים, וטיפסה מעליו. היא הרגישה את חומו בתוכה ואת איברו המתוח. היא הרגישה בטוחה ואהובה מבלי שאמר דבר. היא לא חשבה על מה יהיה. היא אהבה אותו הרגע וזה מה שהיה חשוב. הוא הסתכל אליה שפקחה עיניה מזיעה ומסופקת ואמר לה חשקתי בך כפי שמעולם לא חשקתי בדבר.
היא לובשת את שמלת המגבת ויוצאת משער הברזל אל שביל עצי השיטה המכחילה, היא נפרדת שוב מהחיים הראשונים שהיו וחוזרת אל ביתה, אל בעלה, אל יגונה, אל החיים השניים שלה.
