הכל צפוי / שילה גרנות

נטלי: " באמת אתה מסטול."
עודד: " נראה לי שאת מסטולה."
נטלי: "אז איך זה נגמרה המריבה הפעם? היה סקס עד או שעזבתי בבכי וצעקות?"
עודד: " איזו מריבה? אני לא שותף לשום מריבה."
נטלי:" אתה זה שראה את הסוף, היה משהו חדש?"
עודד:" היו לנו כבר קצרים בתקשורת אבל היום אני ממש לא מבין על מה את מדברת."
נטלי: "אז בוא אני אסביר לך. ראית חלק מסצנה מהעתיד. בעצם ראית את השיחה שמתנהלת ביננו עכשיו , רק בלעדיך."
עודד: "זה ההסבר שלך? הוא יותר מוזר מההתנהגות שלך."
נטלי: " זה נקרא הד זמן עתידי, זו תופעה תאורטית, ראיתי על זה תכנית בערוץ דיסקברי."
עודד:" ובגלל ההד זמן הזה את מדברת אל הקיר ?"
נטלי:", כדור הארץ זז מהמסלול בכמה מעלות בצונאמי, והזמן מתחיל לקרוס או משהו כזה.
אני לא ממש הבנתי אבל הם הסבירו את זה יפה ."
עודד: "את צריכה להפסיק לראות דיסקברי ולראות יותר ערוץ הקניות כמו שאר הבנות."
נטלי: "תחשוב רגע ואז אני רוצה לדבר על משהו."
עודד:" אז את בכל זאת מדברת איתי.על מה את…. "
נטלי: "רציתי לדבר על זה שרואים בטלוויזיה רק מה שאתה רוצה, מה אני רוצה לא נחשב."
עודד: " את קצת מגזימה אבל אני מבטיח שאהיה יותר רגיש לזה בעתיד. אפשר להתחיל ב…."
נטלי: "רציתי כבר קודם לדבר, אבל התחלת עם העניינים של ההד זמן, ואתה תמיד מתחמק משיחות."
עודד: " את התחלת לדבר על ההד זמן, אני בכלל לא יודע מה זה."
נטלי: "זאת עוד התחמקות , וזה לא רק הטלוויזיה, אתה לא נחמד לחברים שלי, אני לא מרגישה כאן בבית."
עודד: " אני לא מתחמק משום דבר. אם את רוצה לדבר אני כאן. אני מרגיש שאת יותר מוציאה עצבים מרוצה לדבר, את אפילו לא מסתכלת עלי , את מסתכלת על…… ."
נטלי: "תפסיק להרגיע אותי אני צריכה להוציא את התסכולים שלי החוצה."
עודד: " יאללה, תוציאי הכל."
נטלי: "אתה לא מבולבל אתה אידיוט."
עודד: "העיקר שאני יפה."
נטלי: "שוב אתה מתחמק , כל עוד לא מדברים הכל בסדר, זה המוטו שלך."
עודד: "נטלי אני אוהב אותך, אבל שיגעת אותי לגמרי"
נטלי: "אתה יודע, זה הדבר הכי יפה שאמרת לי ."
עודד: " באמת? אני אגיד לך את זה כל יום מעכשיו. "
נטלי: " כולם אומרים לי את זה, גם הפסיכיאטרים שלי."
עודד: "הפסיכיאטר אומר שהוא אוהב אותך אבל שיגעת אותו? על מה את…… "
נטלי: "אולי תכין איזה ג'ויינט במקום לקשקש כל כך? "
עודד: " סוף סוף משפט שאני מבין, אני אכין אם תסתכלי עלי ולא על הקיר בצד."
נטלי: "תפסיק להתקמצן על ההידרו שלך".
עודד: "זה 120 שקל לגרם, והחברים שלך שתו לי את רוב החומר . את רוצה להשתתף איתי בקניה הבאה?"
נטלי: "אם תמשיך לשגע אותי עם התיקונים והפילוסופיה שלך זה בדיוק מה שיקרה."
עודד: "עוד פעם איבדתי אותך. אני לא מבין על איזה פילוסופיה ותיקונים את מדברת, ואני לא מבין……"
נטלי: " אולי זה סימן שאני צריכה ללכת עכשיו, לפני שנתחיל לריב."
עודד: " אם אני לא מבין משהו אז תסבירי לי, אל תקומי ותלכי ."
נטלי: "אז אתה רוצה שאני אלך?"
עודד: " ביקשתי שתישארי ונדבר, איך הבנת מזה שאני רוצה שתלכי? משהו מוזר ……….. "
נטלי: " שקרן, אני רואה לך בעיניים שנמאס לך. אם אתה רוצה שאני אלך, פשוט תגיד את זה, אל תמציא שקרים ומניפולציות."
עודד: "דבר ראשון, את לא מסתכלת על העיניים שלי ,את מסתכלת על הקיר בצד כאילו עומד שם מישהו וזה משגע אותי קצת, ודבר שני ,זה מרתיח אותי שאת קוראת לי שקרן, בחיים לא שיקרתי לך.
נטלי: " שקרן. אתה בטח המצאת את כל ההד זמן הזה, זה מתאים לך "
עודד: "אוף, אולי אני באמת רואה מן הד זמן ואת בכלל לא כאן. זה מתחיל להראות הגיוני. "
נטלי: "רוצה הגיון? באמת תיקח ספר של ליבוביץ ותזיין אותו הלילה. אני הלכתי, ביי."
עודד: "למה לשבור לי את הדלת?"
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
חלק 2
עודד: "איך חזרת פנימה?"
נטלי: "על מה אתה מדבר?"
עודד: "היית בחוץ ופתאום את פה."
נטלי: "מה אתה דפוק? הייתי פה כל הזמן ."
עודד: " לפני רגע יצאת וטרקת את הדלת, כמעט שברת אותה, ולא חזרת פנימה."
נטלי:" אתה מתחיל להשתגע לי עכשיו?"
עודד: "לא, לא, את עברת פה והתנהגת מוזר ."
נטלי: "למה אתה מתכוון מוזר?"
עודד: "דיברת לאוויר כאילו אני לא קיים, ואמרת את כל הדברים האלו."
נטלי: "איזה דברים?"
עודד: "גם את זה אמרת."
נטלי: "באמת? ומה עוד אמרתי?"
עודד: "אמרת שאני מסטול ."
נטלי: "באמת אתה מסטול."
עודד: "עכשיו אני צריך ג'ויינט.. את מבינה שראיתי את זה קורה? ראיתי אותך מתווכחת ורבה איתי באוויר."
נטלי: "אז איך זה נגמרה המריבה הפעם? היה סקס עד או שעזבתי בבכי וצעקות?"
עודד: "זה חייב או סקס או בכי וצעקות? יש עוד עולם שלם באמצע ."
נטלי:" אתה זה שראה את הסוף, היה משהו חדש?"
עודד:" איזה סוף? אני לא מבין מה ראיתי."
נטלי: "אז בוא אני אסביר לך. ראית חלק מסצנה מהעתיד. בעצם ראית את השיחה שמתנהלת ביננו עכשיו , רק בלעדיך."
עודד: "נכון, זה בדיוק מה שקרה."
נטלי: " זה נקרא הד זמן עתידי, זו תופעה תאורטית, ראיתי על זה תכנית בערוץ דיסקברי."
עודד:" אז זה הד זמן, עכשיו אני מבין על מה דיברת קודם. אבל איך זה קורה עכשיו אם זה תאורטי?"
נטלי:" בצונאמי הגדול כדור הארץ זז בכמה מעלות , וציר הזמן מתחיל לקרוס או משהו כזה, אני לא ממש הבנתי אבל הם הסבירו את זה יפה ."
עודד: "וואו, אני צריך לחשוב על זה רגע. אני מרגיש שיש כאן איזה מסר או משמעות סמויה."
נטלי: "תחשוב רגע ואז אני רוצה לדבר על משהו."
עודד:" דברי חמודה. את עוזרת לי להבין מה קורה."
נטלי: "רציתי לדבר על זה שרואים בטלוויזיה רק מה שאתה רוצה, מה אני רוצה לא נחשב."
עודד: "שכחתי שאמרת את זה.באמת על זה את רוצה לדבר עכשיו? אולי השיחה יכולה לחכות?"
נטלי: "רציתי כבר קודם לדבר, אבל התחלת עם העניינים של ההד זמן, ואתה תמיד מתחמק משיחות."
עודד: "אני לא מתחמק, פשוט אנחנו באמצע תופעה תאורטית שאני לא מעכל, משהו שיכול לשנות את כל העולם, ואת מדברת על טלוויזיה."
נטלי: "זאת עוד התחמקות , וזה לא רק הטלוויזיה, אתה לא נחמד לחברים שלי, אני לא מרגישה כאן בבית."
עודד: "אפשר לדבר על הכל, אבל עדיף שזה יהיה ממקום רגוע .אני אכין לנו איזה כוס תה?"
נטלי: "תפסיק להרגיע אותי אני צריכה להוציא את התסכולים שלי החוצה."
עודד: "את צודקת , אבל לא דיברתי רק עליך, אני צריך להירגע. אני מבולבל לגמרי כרגע.
נטלי: "אתה לא מבולבל אתה אידיוט."
עודד: "אוי, אני פשוט אשתוק לרגע."
נטלי: "שוב אתה מתחמק , כל עוד לא מדברים הכל בסדר, זה המוטו שלך."
עודד: "אני לא מתחמק משיחה, אני מתחמק מלפגוע או להאשים . כשאת תוקפת אותי יש לי אינסטינקט להעליב או לתקוף חזרה , ואני לא רוצה לפגוע בך. "
נטלי: "אתה יודע, זה הדבר הכי יפה שאמרת לי ."
עודד: "באמת?, שיחקתי אותה הפעם. אני כל כך אבוד אתך לפעמים."
נטלי: " כולם אומרים לי את זה, גם הפסיכיאטרים שלי."
עודד: "את יודעת מה? אני חושב שההד זמן זה הזדמנות שניה שנותן לנו הקוסמוס. יש לנו צ'אנס לעשות תיקון ולא לריב הפעם. נאכל משהו, נשתה יין, נשים מוזיקה ונראה האח הגדול או דיסקברי או כל מה שתרצי. "
נטלי: "אולי תכין איזה ג'ויינט במקום לקשקש כל כך? "
עודד: "אוי אנחנו כבר ב קטע של הג'ויינט ? זה כמעט הסוף של השיחה שראיתי, ולא השתנה כלום."
נטלי: "תפסיק להתקמצן על ההידרו שלך".
עודד: "אני לא מתקמצן, פשוט הרגשתי שאנחנו עושים תיקון אבל את עדיין אומרת בדיוק את אותם דברים . אם לא נתקן משהו עוד רגע תצאי מפה בצעקות , ותגידי לי שאני יכול לזיין ספר של ליבוביץ. "
נטלי: "אם תמשיך לשגע אותי עם התיקונים והפילוסופיה שלך זה בדיוק מה שיקרה."
עודד: "אני לא רוצה שנריב, וכל העסק הזה חדש לי. מה את מציעה?"
נטלי: " אולי זה סימן שאני צריכה ללכת עכשיו, לפני שנתחיל לריב."
עודד: "זה גם פתרון. רק היום תחזרי מהר. תזכרי כרגיל שהדלת תמיד פתוחה."
נטלי: "אז אתה רוצה שאני אלך מכאן?"
עודד: "זה ההפך ממה שאמרתי ,התכוונתי שהדלת פתוחה ואת תמיד רצויה כאן."
נטלי: "שקרן, אני רואה לך בעיניים שנמאס לך. אם אתה רוצה שאני אלך, פשוט תגיד את זה, אל תמציא שקרים ומניפולציות.
עודד: " על איזה מניפולציות את מדברת? אני מעולם לא שיקרתי לך."
נטלי: " שקרן. אתה בטח המצאת את כל ההד זמן הזה, זה מתאים לך "
עודד: ".איך המצאתי את זה? תחשבי על זה בהגיון לרגע, את הסברת לי מה זה הד זמן. "
נטלי: "רוצה הגיון? באמת תיקח ספר של ליבוביץ ותזיין אותו הלילה. אני הלכתי, ביי."
עודד:" ביי ביי חמודה שלי. אל תשכחי לטרוק את הדלת בכל הכוח. בדיוק ככה! אולי התיקון שחשבתי שהקוסמוס מציע הוא בסך הכל התיקון של הדלת."